יש רגע כזה שבו את כבר לא באמת מאמינה שמשהו ישתנה.
ניסית הכול טיפולים, הדרכות הורים, אנשי מקצוע פרטיים, שעות של ריצות למיטב המומחים, תקוות שהתעוררו ונעלמו.

כל המלצה חדשה עוררה מחדש את התקווה, אבל בסוף הכול הרגיש אותו הדבר.
את אפילו לא יודעת להסביר בדיוק מה לא עבד. אנשים טובים, מקצועיים, שניסו לעזור ובכל זאת, המציאות לא השתנתה. הילד לא באמת התקדם כמו שציפית וקיווית, ואת נותרת עם עייפות, פחד מהעתיד, וכאב פנימי שלא מאפשר לתקווה לצוף שוב ולהניע לפעולה.

אני מכירה את זה מקרוב, הורים לילדים על הרצף מגיעים אליי לקליניקה אחרי שניסו כמה וכמה טיפולים, פרטיים וציבוריים. ברוב המקרים, ההתקדמות של הילד הייתה איטית: כל טיפול התחיל בהתלהבות ונגמר בעצירה במקום. גם כשהייתה התקדמות קטנה, התחושה הכללית הייתה של תקיעות. קשה היה להבין אם ההתקדמות נבעה מהטיפול עצמו, מהזמן שחלף, או פשוט מצירוף מקרים.

לאט־לאט נוצרת שחיקה רגשית הורה שמאמין שהילד שלו חכם ומלא פוטנציאל, מתחיל לפחד שהמציאות לא תשתנה לעולם. הוא משכנע את עצמו שאין טעם לצפות או להשקיע, כי ממילא הכול חוזר על עצמו. ואכן לילד יש קשיים אובייקטיביים. הוא מתקשה ליצור קשר הדדי משמעותי שמאפשר למידה והתפתחות. הוא לא מדבר בצורה שוטפת, נמנע מאינטראקציות עם בני גילו, הוא אינו מתעניין בסביבה, ולרוב חסר שקט וסבלנות.
אבל התקיעות איננה רק אצל הילד,  היא גם אצל ההורה וניכרת בקשר ההדדי ביניהם.

כשניסית הכול – והתקווה נעלמה

כשהמעגל כולו נעצר

זה שוחק להיות הורה לילד עם צרכים מיוחדים. ההורה יוזם, פועל, משקיע ומחפש פתרונות בכל כיוון, בעוד הילד לרוב מגיב פחות, נותר פאסיבי. עם הזמן, גם להורה נגמר הכוח. הוא רואה את הילד, יודע שיש בו יכולת, אבל משהו בתוכו נסגר כאילו אין עוד מקום לתקווה.

הרבה הורים מחכים לרגע שבו “הילד ידבר”, “יהיה רגוע יותר”, “יגיב אחרת” ואז הם יהיו פנויים לשנות. אבל האמת היא הפוכה:
כדי שהילד יקבל הזדמנות אמיתית להשתנות ההורה הוא זה שצריך להשתנות קודם.

ברגע שהורה מצליח להחזיר לעצמו את תחושת ההשפעה, מבסס קשר הדדי עם הילד,
ומייצר תהליכי תקשורת יעילים נוצר תהליך למידה אמיתי, שמקדם את הילד.

מרגע האבחנה, הורים רבים מחפשים את המומחה ש "יגרום לשינוי”. התפיסה הרווחת היא שאנשי המקצוע יודעים הכי טוב, ושההתקדמות תבוא מבחוץ. אבל האמת היא, שהורה שמאמין בכוחו ויודע איך לפעול נכון יכול להשפיע הרבה יותר מכל טיפול חד שבועי.

הילד לומד דרך הקשר איתכם

ילדים לומדים ומתפתחים דרך אינטראקציה עם הדמויות המשמעותיות להם הורים, מטפלים, חברים. כאשר מתרחשת תקיעות התפתחותית, המבוגר מתחיל “לעשות בשביל הילד”:
לספק לו, לפתור במקומו, לארגן את עולמו. אבל כשזה קורה שוב ושוב, האינטראקציה מאבדת הדדיות והילד מאבד את ההזדמנות ללמוד דרך הקשר. כדי להחזיר למידה לתוך הקשר, נדרש שינוי והשינוי צריך להתחיל בהורה. הורה שמזהה את ההזדמנויות היומיומיות  כשהילד צמא, עייף, רעב, מבקש עזרה או מתוסכל ומשתמש בהן כדי ליצור תקשורת הדדית, הוא יכול לייצר שינוי משמעותי.

כוחו של הרגע הקטן

כשאתם מבינים שהנוכחות שלכם, האופן שבו אתם מגיבים, הוא לא “טיפול” אלא  תהליך למידה שבו הילד פעיל ושותף הדדי , אתם מתחילים לראות תוצאות. לא בבת אחת, אלא בהדרגה דרך שיתוף פעולה, התבוננות והרבה סבלנות. ההורה יוצר הזדמנויות, תומך בנוכחות של הילד, ומעודד אותו להמשיך להיות מעורב. כך נוצר מעגל של תקשורת הדדית שמקדם למידה אמיתית.

בניגוד לאיש מקצוע שפוגש את הילד שעה בשבוע, הורה נמצא שם תמיד לכן כוח ההשפעה שלו עצום.

כשהורה משנה הכול משתנה

אני רואה את זה מדי יום: הורה שמקבל ליווי, כלים מדויקים ויכולת ליישם בבית מתחיל לראות שינוי. הילד פתאום פנוי יותר, רגוע יותר, מתקשר ומשתף פעולה. לפעמים זו פעולה קטנה מאוד, אבל היא משנה את כל הדינמיקה  ומשם גם חוזרת התקווה.

שינוי אמיתי לא קורה ברגע אחד. הוא נבנה צעד־צעד, מתוך הבנה חדשה של התפקיד ההורי. זה לא רק להבין את הילד ולספק לו את מה שהוא רוצה  אלא להשתמש בהבנה הזו כדי להוביל אותו לפעול אחרת.

כשהילד מזהה את ההשפעה שלו על ההורה, ולהיפך מתחיל מעגל תקשורתי חדש שבו מתרחשת למידה אמיתית. וכשיש תחושת השפעה התקווה מתעוררת מחדש.

התקווה לא נעלמה

התקווה לא נעלמה מכם. היא רק הסתתרה מאחורי העייפות, האכזבות, והניסיונות שלא הצליחו. היא מחכה שתתנו לה מקום חדש דרך תנועה קטנה אחת, בתוך הקשר הקיים עם הילד שלכם.  וזה בדיוק מה שאני מזמינה אתכם ללמוד יחד איתי:

• איך לבנות מחדש את הקשר המשותף עם הילד
• איך לפעול נכון יותר ברגעים היומיומיים
• איך פעולות קטנות ומדויקות שלכם יכולות להניע שינוי אמיתי  בקשב, בתקשורת ובהתפתחות של הילד שלכם.
• ואיך אפשר לעשות זאת מהצעד הראשון בליוי המקצועי שלי ושל הצוות שלי

The post מייאוש לתקווה: איך מחזירים את הכוח לפעול כשהכול תקוע appeared first on מבטים | הדרכת הורים וטיפול בהפרעות התנהגות ואוטיזם.

הדאגה הראשונה של כל הורה שהילד שלו מאחר בהתפתות היא "הילד שלי עדיין לא מדבר"

הורים רבים פונים אליי בשלב שבו הילד שלהם בן שנה וחצי, שנתיים, ולעיתים גם שלוש או ארבע ועדיין לא מדבר או אומר רק מילים בודדות. החשש של ההורים מובן. הרי ילדים רבים מתחילים לומר את המילים הראשונות כבר סביב גיל שנה ו כשזה לא קורה מתעוררת הדאגה שאולי מדובר בקושי התפתחותי.

לעיתים אני שומעת מהורים:
“גם אני לא דיברתי עד גיל שלוש והיום אני מדבר מצוין" או “היא לא אומרת כלום, אבל מבינה הכול”.

ובאמת, מחקרים מראים שכחמישים אחוז מהפעוטות שמאחרים בדיבור סוגרים את הפער עד גיל שלוש בלי טיפול מיוחד. אצל רבים מהילדים קצב ההתפתחות שונה וחלקם מבשילים מאוחר יותר ועל כן אינם מדברים בזמן.

אולם אצל חלק מהילדים האיחור בשפה משקף קושי רחב יותר בתחום התקשורת, המשחק או ההבנה ופה מדובר בקושי הרבה יותר רחב וכדאי לעשות בדיקה התפתחותית נרחבת.

איך בודקים את הסיבה לאיחור בדיבור?

השלב הראשון הוא לוודא שהשמיעה תקינה. ישנם מקרים בהם דלקות אוזניים חוזרות ונוזלים באוזניים, למשל, עלולים לגרום לירידה בשמיעה ולהשפיע ישירות על רכישת השפה.
לאחר שנשללה בעיה שמיעתית, חשוב להסתכל על תחומי התפתחות נוספים ובמיוחד על התקשורת, המשחק, המחוות וההבנה.

תקשורת הנה הבסיס לכל שפה

הדיבור הוא לא נקודת ההתחלה של תקשורת הוא תוצאה שלה. כדי שילד ילמד לדבר, הוא צריך קודם להבין שדרך תקשורת הוא יכול להשפיע על העולם. למה הכוונה? כשהפעוט מביט אל ההורה, מצביע לעבר חפץ, מחייך חזרה או משמיע צליל, משהו בקרבתו מתייחס ומגיב אליו. ברגע זה הילד מגלה שלפעולות שלו יש משמעות ושיש לו יכולת להשפיע על הסביבה.

הבנה בסיסית זו מפתחת אצל הפעוט התנהגויות חברתיות. הילד יוצר קשר עין ומתעניין במבט של האחר, הוא פונה אל המבוגר לשתף, מצביע לחפץ כדי לבקש או להראות או מגיב לקריאה בשמו. כשפעולות אלה זוכות להתייחסות מהסביבה הוא לומד את עקרון ההדדיות. הרי התגובות של המבוגר מוסיפות לו ידע אודות החפצים מסביבו ועל בסיס זה נבנית השפה.

כאשר התקשורת אינה מתקיימת בצורה תקינה, ולא מתקיימת הדדיות או כאשר הילד עסוק יותר בחפצים ומתקשה להפנות את תשומת הלב שלו לאנשים ומתמקד יתר על המידה בסביבה הפיסית יש מקום להתייעץ.

הקשר בין משחק לשפה

דרך העיסוק בחפצים הילד מפתח את ההבנה שלו אודות השימוש בחפצים. זה קורה כשהמבוגר משחק איתו בחפצים, מבצע את הפעולות עם החפץ וחושף את הילד לפעולות ושמות. חשיפה מהסוג הזה מפתחת אצל הילד הבנה רחבה יותר ומקדמת את המשחק הפונקציונלי בחפצים. ככל שהילד נחשף לחפצים רבים ופעולותיהם כך מתפתחת אצלו היכולת להסמלה. להבין שדבר אחד יכול לייצג דבר אחר והדמיון המתפתח מכך מאפשר לו להרחיב את הייצוגים שלו לעולם האמיתי כך מתפתחת יכולת ההבנה ויכולת ההבעה.

כאשר אנחנו רואים שילד משחק בצורה דמיונית ויוצר סצנות במשחק, גם אם עדיין אינו מדבר, נוכל לשער שהיכולת הזו קיימת רק השפה עצמה טרם בשלה.
לעומת זאת, כשאין משחק פונקציונלי בחפצים והילד לא מבין את השימוש המתאים בחפץ אלא רק אוחז בו בצורה חזרתית, והוא אינו מדבר באופן תואם את הפעולות שהוא מבצע ובכלל אינו מפיק מילים,  יש מקום להעמקה ואבחון.

שימוש במחוות (ג'סטות), השפה שלפני המילים

לפני שהמילים מופיעות, הילדים מתקשרים באמצעות תנועות גוף, הבעות ומחוות. אלו מתחילים בתנועות ריקוד קלות של הפעוט, תנועות שפתיים או נדנוד ראש אלו בעצם פעולות שדרכן הילד מביע את עצמו ומתכוון למשהו. הביטויים החוזרים על עצמם מאפשרים למבוגר להבין את הילד ובהתאם להתייחס ולשלב בתוך הסיטואציה גם מילים. ככל שהשימוש במחוות עשיר יותר, כך הוא יזכה להתייחסות וסיכויי הלמידה שלו לשפה יהיו גבוהים יותר.

כאשר הפעוט אינו מביע את עצמו בתנועות כאמצעי להפעיל את הסביבה והסביבה ממהרת לספק עבורו את הצרכים טרם ביקש או ללא כל כוונה מצידו , הוא אינו לומד את הקשר בין הפעולות שלו לסביבה ומפספס הזדמנויות ללמידה.

להבין מילים או להבין מצבים?

חשוב להבחין בין הבנת סיטואציה לבין הבנת שפה.
ילד עשוי “להבין הכול” כי הוא קורא את הרמזים את המבט, התנועה, ההצבעה ואת רצף הפעולות הקבוע של המבוגר באותה סיטואציה. הוא לא בהכרח מבין את המילים עצמן.
במידה ויש מצבים בהם הילד לא מבין הנחיות המבקשות ממנו לדעת מושגים מורכבים כמו זמן, כשהוא נדרש להמתין, או סיבתיות כשמצפים ממנו להסיק מסקנה זה יכול להוות בסיס לקושי בהבנת מצבים.

גם ילד שלא מדבר עד גיל חמש – יכול להיות תקשורתי

לא כל ילד שמאחר בדיבור סובל מלקות תקשורתית.
יש ילדים שמתקשרים באופן עשיר, מבינים, משתפים ומגיבים גם בלי לומר מילה אצלם, ההדדיות קיימת, והדיבור פשוט מחכה לתנאים הנכונים להבשלה.

הקושי האמיתי מתחיל כשההורה עסוק כל כולו בכך שהילד “יגיד”, ומפספס את הצורך ללמד אותו להקשיב. ילד לומד לדבר מתוך הקשב ומתוך כוונה, כדי להיות דובר טוב, עליו קודם להיות מאזין טוב והקשבה היא לא רק פעולה של שמיעה, אלא של נוכחות, מיקוד, עיבוד מידע, והבנה של תור בשיחה. כאשר אנחנו, כהורים, משאירים מקום לשתיקה, מחכים לתגובה, ומפרשים גם הפקה קטנה של הילד ככוונה תקשורתית אנחנו מלמדים אותו שהקול שלו משפיע, שהמילים שלו נשמעות, ושהוא חלק משיח הדדי.

מה ההורה יכול לעשות ביום-יום

 להפחית שאלות ולדבר פחות "על" ויותר "עם"

שאלות רבות (“מה זה?”, “איך קוראים לזה?”) יוצרות לחץ ומציגות מצב של ראיון וציפייה מהמרואיין לתת תשובה. במקום זה עזרו לילד פשוט להקשיב למידע שהוא תופס בחושים שלו, תארו את מה שקורה, או למה שהוא רואה והתייחסו בשלב הראשון למידע הקשור לחפצים.

לחשוף את הילד לשפה בתוך שגרה

שגרה היא מצע נפלא ללמידה באמבטיה, בארוחה, בהתלבשות. דברו את הפעולה שאתם מבצעים ותארו את המילים שמייצגות את החפצים איתם אתם פועלים הילד ילמד את המילים הללו בהקשרים הנכונים

להשאיר מקום לילד לדבר

אל תמלאו כל רגע במילים ושאלות תאפשרו לילד שלכם לקחת יוזמה, להגיב, ולהרגיש שיש לו תור בשיחה.

לתת פרשנות למה שהילד אומר

אם הוא אומר “דו” ומתכוון ל“כדור” – חזרו אחריו: “נכון, כדור!” בכך אתם מחזקים את המשמעות של המילה. ונסו להבין אם היא מייצגת את הכוונה שלו או שהיא מילה שמייצגת מילה אחרת שחסרה לו בלקסיקון

לסיכום

הדיבור אינו מטרה בפני עצמה, אלא תוצר של תקשורת הדדית, הקשבה ואמון.
כאשר הילד חווה קשר אמיתי עם מבוגר שמבין את דרכי התקשורת שלו ומגיב להן  בדרכים שמקדמות דו שיח הוא ימצא גם את הדרך להביע את עצמו במילים.

אל תחכו שהמילים יגיעו מעצמן כשיש קושי בתקשורת קריטי להתחיל לטפל בזה בזמן!
כל יום שבו הילד לא מצליח להביע את עצמו הוא יום שבו הוא עלול לחוות תסכול ולפתח דפוסים נוקשים יותר וגם אתם ההורים יכולים להשפיע על ההתפתחות שלו רק מתוך הרצון לעזור לו ולהבין אותו.

כשמתחילים לטפל בפער החברתית והתקשורתי של הילד על ידי התייחסות נכונה לפעולות התקשורת שלו ואמירת המילים הנכונות בזמן הנכון הדיבור מתחיל לצמוח כמעט מאליו.

זו לא שאלה של “מתי הוא כבר ידבר”, אלא של איך אנחנו עוזרים לו להגיע לשם.

אני מזמינה אתכם לשיחת ייעוץ ראשונית ללא עלות,
בה נבדוק יחד את נקודת המוצא של הילד שלכם, ונבנה תהליך מדויק שייתן לכם כלים מעשיים ליצירת שינוי  כבר מהיום.

The post הילד שלי לא מדבר appeared first on מבטים | הדרכת הורים וטיפול בהפרעות התנהגות ואוטיזם.

בקרב הציבור הרחב עדיין קיימת תפיסה שגויה שאוטיזם הוא "מחלה" שניתן לטפל בה ולרפא אותה. הורים רבים רצים בין טיפולים שונים במטרה "לטפל בזה".
אך האמת היא שאוטיזם אינו מחלה, אלא מצב התפתחותי המאופיין בריבוי תסמינים: קושי באינטראקציה חברתית, תקשורת הדדית, והיכולת לשנות דפוסי התנהגות חד־גוניים.

מדובר בעצירה התפתחותית שבה הילד מתקשה לפתח את יכולותיו כפי שקורה אצל רוב הילדים.

מהי עצירה התפתחותית?

כשילד נולד, הוא מתפתח בשני ערוצים מרכזיים:

1. אינטראקציה עם הסביבה האנושית – תגובות והזדמנויות שמגיעות מאנשים סביבו.

2. משחק עצמי וחקר הסביבה הפיזית – סקרנות טבעית וגילוי.

שני הערוצים הללו יוצרים את אבני הדרך להתפתחות בגיל הרך.
ילד עם אוטיזם מתקשה לרוב בשני התחומים – גם בחקר עצמאי וגם באינטראקציות חברתיות – מה שמוביל לקושי בהתפתחות השפה, התקשורת והמיומנויות החברתיות.

כיצד זה משפיע על הילד?

כאשר הילד נרתע מפעילויות משותפות וממעט להשתתף בהן, כמות הסיטואציות החברתיות שהוא חווה מצטמצמת. עם הזמן הוא מבלה יותר לבד, מנותק מהסביבה – תהליך שעלול להחריף.

כדי לשנות מסלול זה, נדרשת פעולה יזומה: ארגון מחדש של הסביבה ויצירת הזדמנויות יומיומיות לאינטראקציה ותקשורת.

מה עושים? איך אפשר לעזור לילד?

הדרך מתחילה בהורים וביכולת שלהם לשנות את הסביבה הביתית:

• לשמש כמודל חינוכי

• ליזום אינטראקציות חיוביות ומובנות

• להפיק למידה משמעותית גם ממפגשים מעטים

הורים הם הדמויות הקבועות ביותר בחיי הילד – הם מכירים אותו, מספקים את צרכיו, ויש להם את המוטיבציה הגבוהה ביותר להשפיע.

מה כולל תהליך ההדרכה להורים?

כדי שההורה יוכל להוביל את הילד, עליו:

• להבין את האתגרים הייחודיים של הילד

• לרכוש כלים להובלת אינטראקציה מועילה

• ליזום ולהגביר מפגשים

• להגיב בצורה שמקדמת את התקשורת של הילד

הכלים אינם רק טכניים – הם כוללים גם גישה נכונה שמאפשרת להשפיע על ההתפתחות ועל הקשר עם הילד.

האם זה קל?

לא תמיד.
זה דורש סבלנות, התמדה ומודעות לפרטים הקטנים במערכת היחסים.
אך גם שינוי קטן – כמו יצירת אינטראקציה יומיומית בבית – יכול להיות בסיס לשינוי משמעותי במציאות ההתפתחותית של הילד.

הגישה המומלצת – שינוי תפיסה, לא חיפוש אחר טיפול קסם

במקום לחפש פתרון מהיר אצל אנשי מקצוע, מומלץ לפתח תהליך מעמיק שבו ההורים לומדים לארגן פעילויות משותפות ממושכות שבהן הילד הוא שותף פעיל.
כך הוא מפתח תקשורת הדדית ומבסס ידע להתפתחות עתידית.

הליווי שאני מציעה מתמקד בהבנה עמוקה של צורכי הילד, תכנון סביבה תומכת ומעשירה, ושימוש בשיטות מבוססות מחקר ופרקטיקה.

לסיכום

כדי לאפשר לילד עם אוטיזם להתפתח, אין צורך ב"טיפול" שמנסה לרפא את המצב – צריך ליצור סביבה פעילה שמעודדת למידה, ולתת להורים את הכלים להיות המובילים של התהליך.
כל אינטראקציה בונה היא צעד קדימה לשינוי אמיתי.

The post טיפול באוטיזם? יש באמת דבר כזה? appeared first on מבטים | הדרכת הורים וטיפול בהפרעות התנהגות ואוטיזם.

בחצי השנה הראשונה בחייו של התינוק המשחק מתבטא בחקירה תחושתית של חפצים, תחילה חקירה אוראלית דרך הפה ובהמשך חקירה חזותית בהתבוננות בחפץ ותחושתית דרך העברת החפץ בין שתי הידיים. חקירת החפצים מאפשרת לתינוק להיחשף למאפייני החפץ (טקסטורה, צורה ומשקל) וכאשר הורים מצטרפים למשחק ומשלבים אמירה של שם החפץ ומבצעים פעולה עם החפץ הם משפיעים ומקדמים את ההבנה אודות השימוש הפונקציונלי של החפץ.

ניצני המשחק הראשונים מופיעים כבר בשליש השני לחייו של התינוק כאשר הוא מתחיל לשלוח יד אל חפצים מנסה לאחוז בחפץ ולהכניסו לפה. תהליכים אלו מאפשרים לתינוק לגלות את העולם דרך החפצים.

משחק בחפצים קשור במידה רבה לחשיפה של הילד על ידי הסביבה החברתית לחפצים. הצגת החפצים על ידי ההורה לתינוק משלבת את המבט של ההורה לחפץ, את המילים שהוא אומר ואת האופן בו הוא נוגע בחפץ ואלו משפיעים על הקשב של התינוק ומעוררים בו עניין הולך וגדל בפעילות משותפת ובחפצים. עם חלוף הזמן תהליכים אלו משפיעים על התפתחות החשיבה ולמידת המושגים ולהורים יש תפקיד משמעותי וקריטי בהתפתחות הידע של התינוק.

אינטראקציה בין ההורה לתינוק המשלבת שימוש בחפצים תורמת ומקדמת את התפתחות השפה, האינטראקציה החברתית והקוגניציה של הילד.

בחירה נכונה של פעילויות תאפשר להורה ולילד פעילות ממושכת מעשירה ומהנה שתאפשר לפעוט לרכוש מיומנויות רבות ובהמשך להעביר יכולות אלה לפעילות משותפת עם בני גילו.

The post משחק appeared first on מבטים | הדרכת הורים וטיפול בהפרעות התנהגות ואוטיזם.

כאשר התינוק נמצא תחת השגחה ולרוב של מבוגר, הוא שולח מסרים לחלל, אלו מעידים על רצונותיו לאכול, לשתות, לנוח, והם מתבטאים לרוב על ידי בכי, שפשוף עיניים, קוליות, וכדומה. הרגישות של ההורה או המבוגר המטפל מאפשרת לתינוק לקבל מענה לצרכיו ובכך נוצרת למידה לפיה הפעולות של התינוק מהוות השפעה על הסביבה ובהדרגה מבססת את התקשורת הבין אישית בין ההורה לתינוק.

התנסויות מרובות באינטראקציה בין ההורה לפעוט, מעצבות בהדרגה את התפתחות המסרים התקשורתיים של הפעוט שהופכים מבכי ותנועה גסה להצבעה וצלילים מובחנים המהווים את אבני הדרך לדיבור. התפתחות חשובה נוספת קשורה בכוונות התקשורת, הסיבות לכך שאנו פונים לתקשר עם השותף.

התנסויות התינוק והרחבת הסקרנות, ההנאה והעניין שלו משפיעות על התפתחות בכוונות התקשורתיות שלו. תחילה כוונות התקשורת של התינוק מתמקדות בבקשה לסיפוק צרכים ורצונות והתקשורת עם הסביבה הנה בבקשה לאוכל, שתיה, מנוחה, וכדומה בשלב זה התינוק תלוי באופן מוחלט בסביבה לסיפוק צרכיו. כאשר התינוק נחשף להנאה חברתית, לחוויות חיוביות, והוא סקרן לגלות דברים חדשים, הכוונות התקשורתיות מתרחבות והוא מתקשר על מנת להנות, לצחוק, לשחק יחד, לבקש עזרה או חוסר רצון ועוד.

התקשורת הקדם מילולית מהווה את האמצעי דרכו התינוק פועל להעביר מסר לסביבה והיא כוללת, הפניית קשב ויצירת קשר עין עם השותף התקשורתי להשגת תשומת הלב שלו, שימוש בג'סטות של הזזת הראש או שליחת היד לקראת חפצים בשילוב קולות, צלילים ובהמשך מילים.

קושי בהתפתחות מיומנויות התקשורת הקדם מילוליות כגון קשר עין, תיאום קשב עם השותף, שימוש בג'סטות וכדומה מעידים על אתגרים בתחום התקשורת החברתית של התינוק ויכולים להשפיע על התפתחות שפה ודיבור. קשיים אלו ישפיעו בנוסף גם על הבנת הסביבה את הצרכים של הילד וכתוצאה תעכב את התגובה למימוש הצרכים דבר שעלול להביא לתסכול הדדי ולקשיים התנהגותיים בהמשך.

להתערבות מוקדמת בתחום התקשורת הקדם מילולית יש חשיבות עצומה ומשמעותית להתפתחות הילד וניתן כיום על ידי כלים וידע המועבר להורים לעודד את המיומנויות התקשורתיות של הפעוט על ידי אינטראקציות חברתיות בין ההורה לילד דרך משחק ופעילות משותפת דרכם הילד לומד להשפיע על האחר ולפתח דרכי תקשורת יעילות שיאפשרו לו לתקשר טוב יותר עם הסביבה.

תהליך זה חשוב שיתחיל מוקדם ככל האפשר ולכן במידה והורים מתלבטים אם להתחיל התערבות או לחכות, המלצה היא להתחיל ולקבל כלים די פשוטים וכלים ליישום ולא לחכות עד שכביכול הילד ידבר. המתנה זו עשויה להחריף את הקשיים וליצור פערים בהתפתחות ואף בעיות התנהגות הנובעות מתסכול. דיבור מתבסס על שלב זה כאבן דרך ומתפתח בשלב מאוחר יותר, במידה ויש איחור כבר בשלב זה רצוי להתמקד בו ולשפר את הכוונות התקשורתיות ואת התקשורת הקדם מילולית כבסיס נכון יותר להתפתחות הדיבור.

The post תקשורת קדם מילולית appeared first on מבטים | הדרכת הורים וטיפול בהפרעות התנהגות ואוטיזם.

הילד לא משתף פעולה? אתם פונים אליו והוא מתעלם? מזמינים אותו לשחק והוא מתרחק או מתנתק? מרגישים שהוא שוהה שעות בעולם משלו, מבלי להביט בכם או להתעניין במה שיש לכם להציע? אם התחושה היא שהוא "בבועה", שהוא לא באמת איתכם  זה לא מתוך עקשנות או רצון להיות לבד.
זה נובע מקשיים אמיתיים: לחלוק מרחב משותף, להפנות קשב אל אנשים ולפתח ערנות לסביבה חברתית.

מה עומד מאחורי זה?

אצל ילדים עם לקות בקשב חברתי בגיל הרך נראים דפוסים של הימשכות לחפצים וקושי לנתק מהם את הקשב לטובת קשר אנושי. הילד עשוי להיות מרוכז לעומק בפרטים, צעצועים או תנועה מסוימת ומתקשה לראות אתכם, להיענות, ולהשתתף בפעילות משותפת. זה לא חוסר רצון. זה קושי נוירו-התפתחותי בניהול מערכות הקשב  שדורש אימון מדויק ומכוון, בגובה העיניים של הילד.

מה עושים?

במרכז מבטים אנחנו מתאימים לכל ילד תהליך אישי, שמתחיל במה שמעניין אותו ומושך את תשומת הלב ומוביל אותו החוצה מתוך עולם החפצים לעבר קשר אנושי.
הגישה שלנו מבוססת על ידע תאורטי ומחקרי עדכני, ומתורגמת לתוכנית עבודה אינטראקטיבית עם ההורה:

• בונים יחד עם ההורה רצף פעילויות מותאמות אישית
• משתמשים בחפצי העניין של הילד כנקודת כניסה לאינטראקציה
• מלמדים את ההורה איך לתכנן סיטואציות קצרות וממוקדות של קשב הדדי
• יוצרים דיאלוג הדדי פשוט דרך אינטראקציה משותפת בחפצים בה ההורה יוצר באופן הדרגתי מרחב משותף

בהדרגה, הילד לומד:
להפנות אליכם קשב, להגיב ליוזמות שלכם, להשתתף בפעילות, ולהפוך לשותף.

אנחנו מאמינים בתהליך מדויק, מותאם, ובעיקר אישי עם ליווי צמוד של צוות המרכז, תבנו לעצמכם ולילד שלכם דרך חדשה לקשר. הילד יוכל סוף סוף לצאת מהבועה, ואתם תרגישו שהוא איתכם, באמת.

מתאים לילדים עם קושי ביצירת קשר, קשב חברתי נמוך, אוטיזם או עיכוב בהתפתחות האינטראקציה בגיל הרך

The post חיזוק אינטראקציה וקשר הדדי appeared first on מבטים | הדרכת הורים וטיפול בהפרעות התנהגות ואוטיזם.

תקשורת, הבעה ודיבור – כשהילד לא מצליח להסביר את עצמו

הילד לא מדבר. לא מצביע, לא מבקש, לא מראה מה הוא צריך.גם כשנשמעות פה ושם מילים , אתם כל הזמן צריכים לנחש: האם הוא רעב? האם כואב לו משהו? למה הוא כועס? מה מתסכל אותו?

הוא מתקשה לבקש ולהסביר את עצמו  ואתם מתקשים להבין אותו. וכשהצרכים שלו לא מקבלים מענה, התסכול שלו גובר. במיוחד בגיל הרך, כשהילד מתקשה לדחות סיפוקים או להבין את הסיטואציה תחושת חוסר ההבנה הזו עלולה להתפרץ בעוצמה.

כאשר הילד לא מדבר, האחריות להבנת צרכיו נופלת על ההורה. וכשיש גם לקות תקשורת, הילד לא רק שותק,  הוא גם לא משתף פעולה עם ההורה בניסיון להבין אותו. הוא לא נותן רמזים, לא מאותת, לא יוזם וההורה נשאר חסר אונים: מה הוא רוצה? למה הוא בוכה? איך אפשר לעזור לו עכשיו?

הקושי האמיתי אינו רק היעדר מילים אלא חוסר בהבנה חברתית בסיסית: הילד לא מבין שהוא צריך להסביר את עצמו כדי לקבל מענה. וכשהוא לא מובן הוא כועס. לפעמים צורח. לפעמים מתנתק.

למה הקשר חשוב יותר מהמילים?

תקשורת היא תהליך הדדי – מעין ריקוד בין שניים. כאשר הקשר בין ההורה לילד תקוע, גם הלמידה של השפה נעצרת. ללא אינטראקציה – אין תקשורת, וללא תקשורת – אין שפה. ולכן, במרכז מבטים, אנחנו לא מתחילים ממילים.
אנחנו מתחילים מ… קשר.

איך אנחנו עובדים?

הטיפול בתקשורת, שפה ודיבור אצלנו מתמקד באינטראקציה בין ההורה לילד.
המטרה היא לשנות את הדפוסים ולבסס תהליך למידה טבעי ומדורג שמתחיל ברגעים יומיומיים פשוטים:

• ההורה לומד לארגן את הסביבה כך שתזמין תקשורת יומיומית
• ליצור הזדמנויות בהן הילד יוזם ומביע את עצמו
• להבין את הרמזים הקטנים שהילד משדר
• להגיב בצורה מותאמת ומלמדת

איך הילד לומד לדבר?

תחילה הילד לומד לכוון את תשומת הלב של ההורה דרך ג'סטות, מבט ופעולות פשוטות.
כשההורה מגיב נכון – הילד מבין: “כדאי לי לפנות. מישהו מקשיב לי.”

וכשהוא פונה להורה מתקיימת למידה והשפה מתחילה להיוולד. מתוך הקשר, מתוך ההבנה, מתוך החוויה מתפתחות מילים, ואחריהן גם משפטים.

מתאים במיוחד לילדים עם אוטיזם, איחור שפתי, קושי תקשורתי או ילדים בגיל הרך שממעטים להביע את עצמם או מתקשים לפתח שפה

The post תקשורת, שפה ודיבור appeared first on מבטים | הדרכת הורים וטיפול בהפרעות התנהגות ואוטיזם.

וויסות רגשי והתמודדות עם תסכולים

הילד מתפרץ מכל דבר? התסכול עובר מ־0 ל־100 בשניות?
כל שינוי קטן, כל דרישה פשוטה עלולים להפוך לבכי, צרחות, כעס ונוקשות. אתם לא יודעים מתי זה יקרה, אבל כשזה קורה זה מטלטל את הבית כולו. הילד רגיש מאוד לשינויים, וכשהרצון שלו לא מתממש בדיוק כפי שתכנן מתעורר בתוכו כאוס פנימי שאין לו כלים להתמודד איתו.

הוא לא מקשיב להסברים, אי אפשר לשכנע אותו, ולפעמים הוא פשוט "ננעל" ואתם נשארים חסרי אונים. התסכול מכביד על כולם: על הילד, עליכם ההורים, ועל כל המשפחה.
אבל זה לא חוסר גבולות זה קושי עמוק בתפיסה ובהבנה של המציאות. הילד לא מצליח לפרש מצבים מורכבים, לא מבין מושגים יחסיים כמו "אחר כך" או "לא עכשיו", ומתקשה לראות אפשרויות אחרות מלבד מה שהוא רצה.

הטיפול מתחיל בשינוי התפיסה של ההורה את הקושי: להבין שהילד לא "עושה דווקא", אלא באמת לא מצליח להכיל את המציאות. ההורה לומד לזהות את נקודות הקושי מראש, להבין את הרקע ההתפתחותי והקוגניטיבי שממנו נובע הקושי, ולהגיב בצורה מרגיעה ומותאמת לסיטואציה.

במהלך העבודה, אנחנו מרחיבים גם את הידע השפתי של הילד ואת יכולות הקשב והעיבוד שלו כדי שיוכל להבין מצבים מורכבים, לפתח גמישות מחשבתית ולהגיב מתוך הבנה לא מתוך סערה.
המטרה היא לא רק "להרגיע את ההתפרצות", אלא ללמד את הילד להבין, לווסת ולבחור אחרת. כשההורה לומד להוביל את הסיטואציה בביטחון ובקשר, הילד מרגיש שמבינים אותו – וזה מאפשר לו להירגע, לסמוך, להתארגן מחדש – ולהתמקד בצעד הבא.

הטיפול מתאים לילדים עם איחור התפתחותי שפתי, אוטיזם בתפקוד גבוהה, קושי בוויסות רגשי, קשיים בהבנת סיטואציות חברתיות, בעיות התנהגות או רגישות תחושתית

The post וויסות רגשי והתמודדות עם תסכולים appeared first on מבטים | הדרכת הורים וטיפול בהפרעות התנהגות ואוטיזם.

ילד כל הזמן במסך – ואין דרך אחרת להרגיע אותו?

נראה שאין דרך אחרת: הילד רץ, קופץ, משתולל ורק כשהוא מול מסך, הוא נרגע.
אז אתם מוצאים את עצמכם שוב ושוב מושיטים לו את הטלפון או הטאבלט לא כי אתם "הורים רעים" אלא כי זה הדבר היחיד שעובד. ככה הוא יושב. ככה אתם מצליחים לנשום.

אבל מתחת לפני השטח, המסך הפך לתחליף לתקשורת, תעסוקה ולמידה.

למה זה קורה?

ילדים עם עיכוב התפתחותי, קושי בוויסות חושי או בעיות קשב מתקשים לשבת, להתמקד, או לשחק לבד. הם עוברים במהירות מדבר לדבר, לא מתעניינים במשחקים פשוטים, תקשים לשבת לשולחן ואפילו האוכל מגיע רק כשיש טלוויזיה ברקע. המסך הופך להרגל כי הוא מספק גירוי מיידי, נעים, צפוי. וכשנכנסים להרגל הזה, קשה מאוד להפסיק.

וכשכבר מנסים לקחת את המסך הילד מתוסכל, מתפרץ, לפעמים אפילו נעשה תוקפני.
הוא פשוט לא יודע איך לווסת את עצמו בלי זה.

מה עושים?

אנחנו לא "לוקחים את המסך" – אנחנו בונים יכולת חדשה אצל הילד:

להישאר מרוכז גם בלי גירוי חזק
לשחק לבד – ולהתמיד במשחק
להתעניין בפעילות שמפתחת אותו  לא רק מעסיקה אותו
ללמוד לווסת את עצמו  בלי צורך חיצוני שמרגיע

במרכז מבטים אנחנו בונים עם ההורה תוכנית מותאמת אישית שמבוססת על היכולות של הילד, הקשיים הספציפיים שלו, והשלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא.
ההורה לומד איך:

• ליצור רצף פעילויות קצרות שמותאמות ליכולת הקשב של הילד
• לבצע מעברים הדרגתיים ממסך לפעילות אחרת
• לבסס משחקים פשוטים, שמעניינים את הילד ומחזיקים אותו לאורך זמן
• להכניס שגרה מתווכת של משחק, הפסקה, הנאה, ואתגרים קטנים – במקום מסך רציף אחד

כל זה נעשה בליווי אישי וצמוד, עם הדרכה צעד אחר צעד עד שהילד לומד לווסת את עצמו באופן עצמאי ומכוון.

מתאים להורים שמתמודדים עם ילד פעלתן, חסר שקט, שנע בין גירויים ומתקשה למצוא עניין במשחקים התפתחותיים. לפעוטות שהתמכרו למסכים בגיל צעיר – וזקוקים לעזרה בשיקום הקשב והמעורבות שלהם.

The post הילד כל הזמן במסך? קשה לו להעסיק את עצמו? appeared first on מבטים | הדרכת הורים וטיפול בהפרעות התנהגות ואוטיזם.

יש ילדים שמעוררים השתאות הם חכמים, סקרנים, עצמאיים יש להם תחומי עניין מובהקים, שפה עשירה, ולעיתים אף מבצעים משימות מוטוריות מורכבות בגיל צעיר. אבל מאחורי העצמאות המרשימה והיכולות הגבוהות, ישנם רגעים יומיומיים לא פשוטים בכלל. טנטרומים ארוכים, תסכולים קיצוניים, וקושי עמוק של הילד להירגע ושל ההורה להצליח לעזור לו, גם כשהסיבה נראית לנו זניחה.

אם הילד שלכם אובחן עם אוטיזם בתפקוד גבוה, ייתכן שאתם חווים את הפער הזה כל יום.

הפער הלא-נראה: בין עצמאות חיצונית לקושי פנימי

הילדים האלו מסוגלים לתפעל צעצועים מורכבים, להרכיב פאזלים מרובי חלקים, לפתור בעיות טכניות, ולהתעקש על ביצוע עצמי של כל משימה. אך כאשר משהו משתבש, התגובה הרגשית שלהם עלולה להיות קיצונית:
כעס, זריקת חפצים, בכי הסטרי , צעקות ולעיתים גם ביטויי אלימות כלפי עצמם וכלפי הסביבה. כשהילד ננעל על רעיון הוא לא פנוי לקבל עזרה, להבין את הכוונה או לקבל הכוונה.

ההורה מתוך דאגה ורצון עז לעזור לילד מנסה להסביר, שוב ושוב אבל הילד "לא שם". הוא שקוע כולו בתסכול, לא פנוי לקלוט שפה, לא פתוח לראות פתרון, ולא מבין שכוונת המבוגר היא לעזור לו, לא לקחת ממנו.

ההורה מוצא את עצמו הולך על הבהונות, מנסה למנוע את ההתקף הבא. הוא מפחד להציב גבולות, נזהר מכל דרישה קטנה, ולעיתים גם יעשה פעולות לא הגיוניות רק כדי לשמור על השקט.

“הוא מדבר כל כך יפה… אז למה הוא לא מבין?”

זו אחת מהמלכודות הגדולות ביותר בגידול ילד בתפקוד גבוה על הרצף:
לילד יש אוצר מילים עשיר. הוא מדקלם שמות של חיות, רכבים, כוכבים, יכול לדקלם אותיות ומספרים בעברית אנגלית ואפילו רוסית, אבל הוא לא מצליח להביע את התסכול במילים ואינו יודע לבקש עזרה כשהוא זקוק לה.

והמבוגרים :הורים, מטפלים, סבים וסבתות, כולם מתבלבלים:
“אם הוא מדבר כל כך טוב, למה הוא מתנהג כמו תינוק כשמשהו לא מסתדר לו?”
אבל השפה החזקה הזו שיש לו היא פעמים רבות אוצר מילים רחב אבל לא ידע שמאפשר לו להבין סיטואציה, להסיק מסקנות, להבין את הכוונות של האחר ולפתור בעיה חברתית. 

ולכן, כל ניסיון של ההורה לתווך את המציאות מתוך הסבר – נחווה בעיני הילד באופן שלילי ולא ככוונה טובה או עזרה.

קושי בתפיסה: כשהמחשבה נשארת שטוחה

אחד הגורמים המרכזיים לפער הוא תחום שנקרא תפיסה קוגניטיבית – היכולת לעבד מידע, לזהות יחסים בין חפצים, להבין סיבה ותוצאה, לחשוב במורכבות.

למשל: ילד מנסה להכניס בובת פלסטיק למשאית צעצוע. הבובה לא נכנסת. הוא מתעקש. לא מבין מדוע זה לא מצליח. הוא לא תופס את היחסיות של הגודל, לא מבין את החומר שמקשה על הכנסת הבובה, ולא מזהה שהמושב לא מתאים או שהבובה לא מתקפלת לישיבה. הוא ננעל על הפתרון שנמצא בראשו וכולו מתמקד בניסיון לממש אותו, גם כשהוא בלתי אפשרי. כל ניסיון כזה מלווה בתסכול ובכי והילד מתקשה להרפות. הוא לא מצליח לשחרר, מתקשה להתגמש במציאת פתרון אחר, להסביר מה קורה לו,ולזהות שאדם אחר יכול לעזור לו. זה לא חוסר רצון לקבל עזרה  זה חוסר יכולת לתפוס שהפתרון יכול לבוא ממישהו אחר.

קשיים בגמישות ובהדדיות

ילדים בתפקוד גבוה על הרצף נוטים להתמקד בעולם הפנימי שלהם: רעיונות, תוכניות, דימויים ומתקשים להתגמש גם במשחק משותף, שבו נדרשת התפשרות, תגובתיות, ושיתוף פעולה. מה שנתפס כ"עקשנות" הוא בעצם חוסר יכולת לוותר על התכנון הפנימי.
זו לא מכוונה לשלוט אלא מתוך שמירה על הסדר הפנימי המוכר. כל שינוי, עזרה חיצונית, או הצעה אלטרנטיבית – נחווים כאיום, במקום כתמיכה.

הורים מרגישים לבד ולא מבינים למה זה כל כך קשה

הסביבה מצפה מההורה "להציב גבולות", "לדרוש", "לא לוותר". אבל ההורה יודע ומרגיש שהילד שלו לא עושה זאת מכוונה רעה  אלא מתוך קושי. והתגובה של הילד לא משתנה גם כשמוצג הסבר רגוע.
ההורה מוצא את עצמו לכוד: אם הוא מגיב בתקיפות, הילד מתפרק. אם הוא מגיב ברוך הילד ממשיך לדרוש ולא מסוגל להרפות.
ולעיתים, ההורה מפסיק לפעול מתוך הבנה ומתחיל לפעול מתוך פחד.

ומה עושים?

העבודה עם ילדים בתפקוד גבוה על הרצף דורשת ראייה רב-ממדית. היא לא מסתפקת בטיפול רגשי או בהדרכת הורים, אלא מחייבת למידה פעילה של הילד ושל המבוגר. הטיפול לא עוסק רק בהפחתת תסכולים והתקפי זעם אלא  בלמידה הדרגתית של שלושה מישורים חשובים:

1. פיתוח חשיבה ותפיסה: עיבוד יחסים בין חפצים, סיבה ותוצאה, והתנסות עם פתרונות מגוונים. הילד לומד לא רק “לדעת” – אלא להבין את מגבלות המציאות ולחשוב עליה לעומק.
2. פיתוח הבנה הדדית: היכולת לראות את המבוגר כשותף ולא כאיום. להבין שלעיתים יש למישהו אחר את הפתרון. זו למידה שמתרחשת כשיש ריבוי התנסויות בהן הילד לומד ליזום פניה אל המבוגר. והמבוגר לומד להגיב נכון לילד ולסייע לו.
3. בניית אמון ביחסים :  נמנעים מהסברים ועצות לילד בזמן סערה. במקום לקחת לילד את החפץ חשוב לגלות סבלנות לרגע שבו הילד יגיש את החפץ ביוזמתו. נוכחות הורית שמבינה את הקושי, כך הילד לומד שהעזרה לא באה על חשבון העצמאות שלו, אלא לצידה.

הורים לילדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה מתמודדים עם עומס רגשי כבד. הם "הולכים על ביצים", מנסים למנוע כל טריגר אפשרי, ונתקלים בתגובה קשה על כל סטייה קטנה. הם מרגישים שהם חייבים להיות תמיד צעד אחד לפני הילד לחזות כל נפילה, למנוע כל תסכול, ולפעמים… לוותר על עצמם. 

חשוב להבין שהילדים האלו לא "מפונקים", ולא "עושים הצגות". הם מנסים, בדרכם, להבין מציאות מורכבת מדי עבורם מבלי כלים חשיבתיים לתפוס ולהבין.

התפקיד של המבוגר הוא ליצור עבור הילד הזדמנויות ללמוד את עצמו, את האחר, ואת העולם – בקצב שלו, מתוך קשר ולא מתוך לחץ.

מאמר זה מבוסס על מאמרים בנושאים: עיבוד המידע אצל אנשים עם אוטיזם, התפתחות שפה וחשיבה בגיל הרך. יחד עם ניסיון קליני וליווי הורים לילדים על הרצף. 

תקשורת, תפיסה ורגש אינם תהליכים נפרדים – אלא מערכות שדורשת תיאום עדין, מדויק וסבלני בין הילד למבוגר.

במידה והמאמר נגע בכם ואתם מוצאים שמדובר בילד שלכם, אתם מוזמנים להשאיר פרטים או ליצור קשר טלפוני, ואשמח לעזור לכם להתחיל תהליך עם הילד שלכם.

רחל צור המברה

The post  על ילדים עם אוטיזם בתפקוד גבוה וקשיים בוויסות רגשי appeared first on מבטים | הדרכת הורים וטיפול בהפרעות התנהגות ואוטיזם.