מכתב של גילה, על יאיר
בעיניי הדבר הבסיסי, וכל מי שמכיר או עובד עם ילדי הרצף מודע לכך, הוא האמון בהם.
אם אתה לא מאמין בילד, אתה לא יכול לקדם אותו בכלום.
יאיר שלי מרגיש מאוד את האנשים מולו ומגיב בהתאם. אני כאמא שלו מודעת לקשיים איתם אני מתמודדת ביום- יום. לצד זה אני רואה גם הרבה נקודות אור.
לעולם לא אשכח את תחושת הביטחון והאמונה שקיבלנו מרחל בפגישה הראשונה שלנו, לפני שנתיים.
יאיר לא היה מסוגל לשבת ליד שולחן לצורך למידה. הוא ילד עם המון קשיים בתחום הוויסות החושי. אינו מדבר, ותחומי העניין שלו מאוד מצומצמים.
בטיפולים הראשונים הוא היה קם מהכיסא, שכב על הרצפה, או שהלך לכיוון הדלת. לאט לאט, יאיר למד לשבת בצורה מאורגנת ליד שולחן, ולבצע משימות תוך חיזוק, שזה אייפד- הדבר האהוב עליו ביותר.
כל פעם המשימות התרחבו עד לתקשורת עם תמונות בכדי להביע את רצונותיו. למד לשבת לאורך זמן, ליצור קשר עין ממושך, להבין הוראות, ולהישמע להן, להמתין ולהתמודד טוב יותר עם מצבים של התקפי זעם.
היום יאיר נכנס כבר לבד לחדר ומתיישב ליד שולחן. מחכה בסבלנות, נהנה מאינטראקציה משותפת וללא אייפד.( שזה השיא מבחינתי)!
יאיר אמנם ילד של זמן ושל קצב משלו, אבל אחרי עבודה כזו פרטנית אין ספק שהוא עבר תהליך משמעותי של למידה.
ליאיר יש ימים טובים וימים פחות טובים, ישנם ימים בהם בהם הוא מוצף ומוסח, ועסוק בגרייה. אז יש צורך לעשות חשיבה משותפת בין רחל למטפלות איך לקדם אותו, ואכן רחל עם המון ניסיון ומקצועיות מצליחה "להגיע אליו" ולקדם אותו.
מעבר להתקדמותו של יאיר עם המטפלות המדהימות שאותן רחל בוחרת בקפידה רבה, התחושה היא שאני מגיעה עם יאיר ל"בית" שני שתומך, מקשיב ונותן מענה להמון סיטואציות וקשיים שנתקלים בהם ביום- יום.
נותן המון בטחון ועזרה!
תודה רבה מכל הלב!
מעריכה ואוהבת המון
אמא של יאיר
