מודל MABATIM
האינטראקציה בין הילד למבוגר כבסיס ללמידה והתפתחות
מודל מבטים הוא מודל התערבות התפתחותי המתמקד בתנאים המאפשרים לילד להשתתף באינטראקציה, לתקשר, ללמוד ולהתפתח עם אחרים. בלב המודל נמצאת התמיכה שמספק המבוגר: באמצעות התאמה של הסביבה, הפעילות, הקצב והשפה, הוא מאפשר לילד להיות שותף ברצפים של פעולה ותגובה, ולהרחיב בהדרגה את יכולתו ליזום, להבין ולפעול באופן עצמאי.
המודל פותח על ידי רחל צור המברה, מייסדת מרכז מבטים, חוקרת ודוקטורנטית בחוג לשונות התפתחותית באוניברסיטת חיפה, מתוך כ־25 שנות עבודה קלינית עם ילדים ומשפחות.
המודל מחבר בין ידע קליני לבין חקירה של תהליכי קשב, למידה והתפתחות בתוך אינטראקציה. השאלה המנחה אותו היא: כיצד אפשר לבנות פעילות משותפת ומשמעותית כאשר התיאום בין הילד, המבוגר והפעילות עדיין דורש תמיכה?
הקשר בין קשב, אינטראקציה והתפתחות
בשנות החיים הראשונות ילדים לומדים רבות בתוך פעילות עם מבוגר. הם מתבוננים, פועלים, מצפים לתגובה, מגלים כיצד להשפיע ומקשרים בין מילים לחוויות. בתוך המפגשים האלה נבנות הבנות על העולם ועל אנשים אחרים.
אצל ילדים המתקשים בתקשורת ובאינטראקציה חברתית, האפשרות ללמוד בדרך הזו עשויה להיות מצומצמת. ילד יכול לגלות עניין רב בחפץ או בפעולה, אך להתקשות לשלב בתוך העיסוק גם את פעולתו של אדם נוסף. לעיתים ההצטרפות למבוגר דורשת ממנו לתאם בבת אחת בין כמה מקורות מידע, כמו החפץ, הידיים, הפנים, המילים והפעולה, באופן שעדיין קשה עבורו.
במודל מבטים אנחנו בוחנים כיצד להנגיש את המפגש. המבוגר מתאים את פעולתו כך שהילד יוכל להבחין בה, להבין את הקשר שלה למה שקורה ולהשתתף בהמשך.
העבודה מתחילה בבניית התנאים שמאפשרים אינטראקציה, ומתפתחת מתוך ההשתתפות של הילד בתוכה.
לראות את התמונה כולה
כאשר ההתפתחות אינה מתקדמת במסלול הצפוי, חשוב לא להסתכל רק על הקושי שאנחנו רואים מבחוץ.
מודל מבטים מתחיל מהתבוננות בילד כמכלול: איך הוא תופס את העולם, מה מושך את הקשב שלו, מה הוא כבר מבין ויודע, כיצד הוא מתקשר ומה מאפשר לו להיות שותף באינטראקציה.
מתוך ההבנה הזו אפשר לבחור מה נכון לקדם עכשיו ומה יכול ליצור את השינוי המשמעותי ביותר בהמשך.
הילד, המבוגר והפעילות: מערכת אחת
יחידת העבודה במודל היא אינטראקציה טריאדית: מפגש בין שלושה מרכיבים הקשורים זה בזה — הילד, המבוגר והחפץ או הפעילות.
ההתבוננות כוללת את יכולותיו של הילד ואת האופן שבו המפגש מאורגן. מה מושך את קשבו? מה הוא כבר מבין? כיצד המבוגר מצטרף? ואיך המיקום, הקצב, השפה ומורכבות הפעילות משפיעים על האפשרות לפעול יחד?
מתוך התבוננות זו אפשר לזהות התאמות שיאפשרו יותר השתתפות. לעיתים שינוי קטן במיקום החפץ, בתזמון ההגשה או באופן התגובה של המבוגר יוצר הזדמנות למפגש שקודם היה קשה לקיים.
המרחב המשותף
המרחב המשותף מתייחס למרחב שבו המבוגר והילד פועלים יחד, והוא רכיב מרכזי במודל מבטים. הוא כולל את מיקומו הפיזי של המבוגר ביחס לילד ולפעילות, את תשומת הלב של הילד והמבוגר, את סידור הפעילות והחפצים ביניהם ואת אופן הקליטה והעיבוד של הילד. כשהרבדים האלה מתואמים, פעולותיהם של הילד והמבוגר מתחילות להתחבר לרצף מתמשך שבו שני השותפים פועלים יחד בסנכרון.
המעורבות המשותפת מאפשרת לילד ולמבוגר להתחיל להביא בחשבון זה את פעולתו של זה. הילד עשוי לצפות להמשך, להכין את ידו, להגיש חפץ, להשמיע קול או לפנות אל המבוגר כדי להמשיך את הפעילות.
ההשתתפות הראשונית מתקיימת בזכות התמיכה של המבוגר, אינה מחייבת הכרה מלאה באחר ואינה מותנית בקשב משותף. בהדרגה הילד מפתח הכרה מלאה באחר, והתמיכה פוחתת.
התמיכה של המבוגר: פיגומי קשב
כדי לאפשר לילד להשתתף, המבוגר מספק תמיכות המותאמות לאופן שבו הילד קולט מידע ופועל. בתיאור המקצועי של המודל, תמיכות אלו נקראות פיגומי קשב.
הן כוללות ארגון של הסביבה, הישיבה, חפצי המשחק ומסגרת הפעילות, התאמת הקרבה והמיקום, הצגת מוקד ברור, תזמון הפעולות ושילוב שפה בתוך החוויה.
בתחילת הדרך המבוגר נושא בחלק גדול יותר מהתיאום. הוא מזהה את מוקד הקשב של הילד, מנגיש את תרומתו ושומר על רצף שהילד יכול להשתתף בו. ככל שההשתתפות מתבססת, הוא מפחית את התמיכה ומאפשר לילד לשאת בחלק גדול יותר מהיוזמה ומההובלה.
רמת התמיכה משתנה בהתאם למתרחש. ילד עשוי להזדקק לתמיכה רבה ברגע אחד ולפעול בעצמאות רבה יותר ברגע אחר. חזרה לתמיכה רבה יותר אינה נסיגה, אלא חלק טבעי מתהליך העבודה.
העקרונות שמנחים את ההתערבות
מצטרפים אל הקשב הקיים
המבוגר אינו מתחרה על הקשב של הילד. הוא מזהה היכן הקשב נמצא ומביא את פעולתו שלו אל המוקד המעניין את הילד. כך הילד יכול להתחיל לקלוט את תרומת המבוגר בתוך העיסוק שמעניין אותו, ובהדרגה להרחיב את הקשב גם לשותף ולפעולותיו.
תחומי העניין הם נקודת מוצא
הפעילות נבחרת בהתאם לעולמו של הילד וליכולותיו הנוכחיות. חפץ או עיסוק המסייעים לו להתארגן משמשים עוגן לפעילות המשותפת, ואין צורך להרחיקם כדי שהילד יתפנה לשותף. מתוך המוכר והמשמעותי עבורו נבנות אפשרויות חדשות למשחק וללמידה.
התמיכה מותאמת בכל תור
המבוגר מתאים את מיקום החפץ, הקרבה והקצב למצב הקשב ולרמת ההשתתפות של הילד באותו רגע. הוא בוחן מתי לשמור על רצף שוטף, מתי להשאיר מקום ליוזמה ומתי נדרשת תמיכה נוספת כדי שהפעילות תוכל להימשך.
הזמנה והיענות
המבוגר מציע אפשרות ברורה להשתתפות ומגיב לניסיונותיו של הילד להשפיע. בתחילת הדרך, גם לקיחת חפץ יכולה להיות השתתפות מספקת. אין דרישה להוסיף מילה, מבט או ביצוע מסוים כתנאי לקבלת החפץ.
כשהילד יוזם, המבוגר משנה את תפקידו ונענה ליוזמה. כך הילד חווה שלפעולתו יש משמעות והשפעה על השותף ועל המשך האירוע.
מילים בתוך החוויה
המבוגר משיים את החפץ בעת הצגתו, אומר מילה קצרה וממתין, בלי שאלות חוזרות ובלי הוראות כמו „תסתכל”. הוא גם נותן ביטוי מילולי קצר לכוונה שהילד מביע. למשל, כשהילד מגיש חפץ לעזרה, המבוגר יכול לומר את הבקשה מנקודת מבטו של הילד, כגון „תפתח”, ולהיענות לה.
השפה מתוזמנת עם מוקד הקשב והפעולה, כך שהילד יכול לקשר בין המילים לבין החוויה.
מבססים ומרחיבים
מתוך רצף שהילד מכיר ויכול להשתתף בו, מוסיפים בהדרגה שינוי, פעולה חדשה או תפקיד נוסף. המטרה היא לבנות הבנה וגמישות, ולאפשר לילד להשתמש במה שלמד גם בפעילויות ובהקשרים נוספים.
מפעילות משותפת ליוזמה וללמידה
ההנחה המנחה את ההתערבות היא שחוויות חוזרות של פעילות מתואמת מאפשרות לילד לגלות את הקשר בין פעולתו לבין תגובת האחר.
בתחילה ההשתתפות עשויה להתבטא בלקיחת חפץ או בתגובה להצעה. בהמשך עשויות להופיע ציפייה לפעולת המבוגר, הכנת היד עוד לפני שהחפץ מוצג, פנייה להמשך, בקשת עזרה או הצעה לשינוי.
בתוך הרצפים האלה הילד מקבל הזדמנויות ללמוד כיצד להזמין אדם נוסף, להשפיע עליו, להבין את תגובתו ולתאם איתו פעולה. המרחב המשותף נעשה תשתית להרחבת התקשורת, השפה, המשחק והלמידה.
הכיוון הוא השתתפות פעילה ועצמאית יותר של הילד: יכולת לפתוח אינטראקציה, להמשיך אותה, לשנות אותה ולהביא לתוכה רצונות ורעיונות משלו.
הבסיס ההתפתחותי של המודל
מודל מבטים ממוקם בתחום ההתערבויות ההתפתחותיות הממוקדות באינטראקציה בתיווך מבוגר. ההנחה המנחה אותו היא שמעורבות בפעילות משותפת, בעזרת תמיכה מותאמת, מאפשרת לילד להאריך את השתתפותו ולהפיק ממנה תועלת משמעותית, כך שתיווצר למידה חברתית וקוגניטיבית.
הדגש במודל הוא על האופן שבו המבוגר מארגן את התנאים להשתתפות, תור אחר תור. ההתערבות מחברת בין ארגון הקשב, התיאום בין המשתתפים, התגובה ליוזמות הילד וההרחבה ההדרגתית של הפעילות.
השינויים, הרחבת הפעילות והעלאת רמתה צומחים מתוך ארגון התנאים להשתתפות, ולא באמצעות דרישה מהילד לבצע תגובה מסוימת. הלמידה מתרחשת מתוך ההשתתפות עצמה.
ההורה ואיש המקצוע כשותפים לתהליך
ההתערבות כוללת למידה של המבוגרים המשמעותיים בחיי הילד. ההורה או איש המקצוע לומדים לזהות את מוקדי הקשב, להבין את ניסיונות ההשתתפות ולבחור את התמיכה המתאימה.
הלמידה משלבת הסבר, התנסות והתבוננות באינטראקציה, בין השאר באמצעות צפייה משותפת בסרטונים של ההורה עם ילדו. בוחנים מה אפשר את המפגש, היכן הרצף נעצר ואילו התאמות עשויות לעזור.
המטרה היא לפתח הבנה שמאפשרת לקבל החלטות גם במצבים חדשים, ולשלב את עקרונות המודל במשחק ובשגרת החיים.
פיתוח קליני ומחקר אקדמי
מודל מבטים צמח מתוך עבודה קלינית ממושכת ומתוך חקירה של התנאים המאפשרים שינוי באינטראקציות של ילדים עם סביבתם.
במסגרת מחקר הדוקטורט של רחל צור המברה בחוג לשונות התפתחותית באוניברסיטת חיפה, בהנחיית פרופ׳ אורית חצרוני, נחקרת התערבות בתיווך הורים המבוססת על עקרונות המודל, בקרב פעוטות אוטיסטים.
המחקר בוחן שינויים בתקשורת ובאינטראקציה בעקבות ההתערבות. הוא מאפשר לבחון באופן שיטתי את העבודה שהתפתחה בקליניקה, לדייק את רכיביה ולברר את תרומתה להתפתחות הילד.
מפתחת המודל
רחל צור המברה היא מפתחת מודל מבטים, מייסדת ומנהלת מרכז מבטים, חוקרת ודוקטורנטית בחוג לשונות התפתחותית באוניברסיטת חיפה.
עבודתה מתמקדת בקידום תקשורת, שפה ולמידה באמצעות אינטראקציות, ובהכשרת הורים ואנשי מקצוע. המודל מבטא את החיבור בין ניסיונה הקליני לבין חקירה של תהליכי הקשב, התיאום והלמידה המתרחשים בתוך פעילות משותפת.
רוצים להכיר את אפשרויות ההתערבות, הדרכת ההורים וההכשרה המקצועית במרכז מבטים? צרו קשר.