משחק הנו פעילות טבעית וספונטנית של פעוטות עם חפצים, היא משלבת את תשומת ליבם לתחום עניין ומהווה אחוז ניכר מחיי היומיום בקרב פעוטות.
בחצי השנה הראשונה בחייו של התינוק המשחק מתבטא בחקירה תחושתית של חפצים, תחילה חקירה אוראלית דרך הפה ובהמשך חקירה חזותית בהתבוננות בחפץ ותחושתית דרך העברת החפץ בין שתי הידיים. חקירת החפצים מאפשרת לתינוק להיחשף למאפייני החפץ (טקסטורה, צורה ומשקל) וכאשר הורים מצטרפים למשחק ומשלבים אמירה של שם החפץ ומבצעים פעולה עם החפץ הם משפיעים ומקדמים את ההבנה אודות השימוש הפונקציונלי של החפץ.
ניצני המשחק הראשונים מופיעים כבר בשליש השני לחייו של התינוק כאשר הוא מתחיל לשלוח יד אל חפצים מנסה לאחוז בחפץ ולהכניסו לפה. תהליכים אלו מאפשרים לתינוק לגלות את העולם דרך החפצים.
משחק בחפצים קשור במידה רבה לחשיפה של הילד על ידי הסביבה החברתית לחפצים. הצגת החפצים על ידי ההורה לתינוק משלבת את המבט של ההורה לחפץ, את המילים שהוא אומר ואת האופן בו הוא נוגע בחפץ ואלו משפיעים על הקשב של התינוק ומעוררים בו עניין הולך וגדל בפעילות משותפת ובחפצים. עם חלוף הזמן תהליכים אלו משפיעים על התפתחות החשיבה ולמידת המושגים ולהורים יש תפקיד משמעותי וקריטי בהתפתחות הידע של התינוק.
אינטראקציה בין ההורה לתינוק המשלבת שימוש בחפצים תורמת ומקדמת את התפתחות השפה, האינטראקציה החברתית והקוגניציה של הילד.
בחירה נכונה של פעילויות תאפשר להורה ולילד פעילות ממושכת מעשירה ומהנה שתאפשר לפעוט לרכוש מיומנויות רבות ובהמשך להעביר יכולות אלה לפעילות משותפת עם בני גילו.
